היפרטוניה

'היפרטוניה' מתארת מצב קליני אבנורמאלי של טונוס (מתח) שריר גבוה מהרגיל, אשר נובע מפגיעה במערכת העצבים המרכזית. לעיתים יקרא 'ספאזם'. למעשה, זהו מצב הפוך מהיפוטוניה - שבה טונוס השריר נמוך מהרגיל.

 

תינוק שאובחן כהיפרטוני יתקשה לווסת את כוחו ויעשה שימוש לא מבוקר ולא מתוכנן, בכוח.

מצב כזה של הפעלת שריר לא מבוקרת, מקשה על ביצוע תנועות ותפעול חפצים ובהמשך עשוי לגרום לסרבול מוטורי כללי. 

 

בשלבי הינקות תינוק היפרטוני ירגיש לנו נוקשה וסביר שיתקשה בתנועות שדורשות רוטציה והפרדה, כגון התהפכות. תבנית התנועה של ההיפרטוני היא בד"כ אקסטנסורית (נטיה להפעלת יתר של השרירים הזוקפים/האחוריים). כחלק מהביטויים של תבנית כזו נראה בד"כ הפעלה חזקה של חגורת הכתפיים שמפנה את הזרועות לצדדים ו"זריקת" הגוף לאחור  במנחים שונים.

 

שכיבה על הבטן עשויה להיות מועדפת עליו מאשר שכיבה על הגב, והוא עשוי להתקשות בתנוחות מערסלות או בהנחת הראש על המשטח בשכיבה על הבטן.

בשכיבה על הגב נבחין בד"כ בקושי להתעגל ע"י הרמת הרגליים אל הידיים בגיל המועד, או במעבר קו אמצע הגוף עם הידיים.

 

בגלל הקשר בין המע' הפיזיולוגית למערכות מנטליות, התינוק ההיפרטוני יהיה בד"כ דרוך-רגשית, נוטה לבכי ותסכול, וימהר להתעייף בעקבות הפעלת מאמץ לא מבוקר בפעולות פשוטות.

 

חשוב להבחין בין הדברים!

למרות כל אלה חשוב לדעת להבחין בין תינוק היפרטוני לתינוק 'חזק'. התינוק ההיפרטוני מראה תמונה קלינית שכוללת קריטריונים מוגדרים. בהיעדר הקריטריונים להיפרטוניה, יתכן לפנינו תינוק בעל יכולת הפעלה חזקה של שריר, כאשר בבסיסו קיים טונוס ראשוני תקין.

זאת ועוד, לא כל תינוק שמראה את המאפיינים שפורטו לעיל (חלקם ככולם) אכן סובל מהיפרטוניה. ישנם תינוקות שמראים תבנית אקסטנסורית במקביל לטונוס שריר בסיסי תקין, כנ"ל לגבי הילדים שמתקשים בפעולות כאלה ואחרות שפורטו כאן.

 

טיפול בהיפרטוניה

הטיפול בהיפרטוניה מתייחס בעיקרו להשפעות הצפויות של ההיפרטוניה על שלבי ההתפתחות המוטורית.

התערבות מוקדמת היא חיונית מעצם יתרונה בביסוס תבנית תנועה טובה יותר, מניעת קושי בביצוע שלבי ההתפתחות המוטוריים, ולא פחות חשוב ... מניעת תסכול רב - לתינוק ולהוריו.