ליווי התפתחותי – על שום מה ?
הכלים שלמדתי והנסיון הרב שצברתי בתחום התפתחות מוטורית לתינוקות, מותירים אותי פעורת פה ומתוסכלת, בכל פעם שפונים אלי כמלווה התפתחותית.
בואו אסביר לכם למה:
בעשורים האחרונים פועלות, לצד הפיזיותרפיה, שיטות חדשות ועדכניות יותר לטיפול מוטורי-התפתחותי לתינוקות. שיטות אלה הולכות ומתחזקות נוכח אזלת היד של הגישה השמרנית במערך הציבורי - הן במתן מענה הולם ואפקטיבי לקושי או עיכוב התפתחותי, והן במשאבים דלים המוקצים לעניין, ובעקבותיהם תורים ארוכים ובלתי הגיוניים, ומחסור חמור במטפלים.
כשהמערך הציבורי שוקט על שמריו ונתון בחוסר ובחיסרון, בוגרי השיטות המקצועיות משמשים מענה איכותי להורים שמבקשים התערבות שונה במידותיה המקצועית והאנושיות. אותם אנשי מקצוע, שניצבים מול מערך ציבורי מוזנח וארכאי, קולטים אליהם לא אחת 'פליטים' בדמות הורים לתינוקות שהתנסו במודל הפיזיותרפי בכללותו ומעוניינים במשהו שונה.
רק מן ההגיון, שעולם הפיזיותרפיה 'יורה' ללא הרף על המתחרים החמקמקים שקמו להם, שלמרות התמחותם הפרקטית הרחבה לעין שיעור מזו הניתנת בלימודים אוניברסיטיים, הם נדחקים, בעל כורחם, תחת הכותרת המשנית והמייתרת – מלווים התפתחותיים!
כן, כן! אותם אנשים, שבלימודיהם ספגו מישנה טיפולית מוגדרת ומסודרת... שהתנסו... שנגעו... עוד במהלך הכשרתם.
אותם אלה שיוצאים אל שוק העבודה כשהם חמושים בידע ונסיון פרקטי... שנשמו, אכלו ושתו מתודולוגיה ופרקטיקה של טיפול מוטורי בתינוקות במהלך שנה או שנתיים תמימות.
אותם מטפלים שנתונים לחוקי השוק החופשי ומוכיחים כל יום את נחיצותם ואת הכרח היותם...
כל אותם חברים, שמחפים על תחלואות התחום בערך הציבורי, נגררים בסופו של יום להגדרה המאוסה והצבועה כל כך – ליווי התפתחותי.
חברים יקרים, עד כמה שזכור לי, לא הוסמכתי להיות מלווה. אין לי עניין בליווי ואין לי רצון ללוות אף אחד לשום מקום. יש לי עניין לאבחן ולטפל. לזה הוסמכתי במשך 3 שנים תמימות. רק לזה. לימודי הדוקטורט שלי (כבודם במקומם) אמנם מעשירים ומרחיבים את הידע בתחום, אך מעולם לא יעפילו על לימודים מעשיים, פרקטיים וממוקדים בתחום הטיפולי, כפי שהם ניתנים היום בשוק הפרטי.
אז לא, אני לא מלווה, ואני לא עוסקת בליווי.
אני מאבחנת. אני מטפלת. אני פותרת קושי או עיכוב מוטורי/התפתחותי בדרך היעילה והנעימה ביותר שאני מכירה כיום.
ובכלל... לעסוק בליווי? זה כבר לא לגילי... (-;