עקרונות מרכזיים בהתפתחות תינוקות

 

עקרונות ההתפתחות המוטורית

  1.  עקרון ההתפתחות הראשון, ההתמיינות, נכנס לתמונה כאשר עם ההתפתחות נעשות המיומנויות   מדויקות יותר ויותר. למשל, תינוק קטן שמכסים את האף שלו הוא משתולל בכל הגוף, ובגיל מבוגר יותר הוא ישלח יד ויזיז את היד שלנו מהאף שלו.

  2. העיקרון השני הוא עקרון התפתחות מלמעלה למטה- פירושו שהשליטה בתנועות היא מכוון הראש אל קצה עמוד השדרה  (יניקה, ראש, ידיים ורק לבסוף הליכה). השליטה בתנועות חלה מלמעלה למטה – מהראש לכיוון הרגליים. הגפיים העליונות, לכן, נשלטות מוקדם יותר מהגפיים התחתונות.

  3. העיקרון השלישי- התפתחות מרכזית-היקפית, פירושה שהשליטה בתנועות המוטוריות נוטה להתקדם ממרכז הגוף אל קצותיו, למשל הזרוע לפני האצבעות.

  4. העיקרון הרביעי הוא שההתפתחות מושפעת מן ההתנסות.  למשל - תנועות עיניים מבוקרות, והליכה. ההתנסות מכוונת את ההתפתחות. למשל – חשיפה של התינוק לשפת אמו גורמת לו לזהות יותר ולהיות רגיש יותר לצלילים שנמצאים בשפת אמו, יותר מלאחרים.

 

 

עקרונות מרכזיים בהקשר הטיפולי

  1. "לדבר עם המנהל" - המוח כמוביל את התנועה: המטרה היא לדבר עם האזורים המוטוריים במוח, עם אלו שמחליטים על התנועה, עם אלו שמתכננים, שמוציאים פקודות לשאר הגוף. שימוש מושכל בגוף כדי לדבר עם המרכזים המוטוריים במוח.

  2. המעגל האינסופי: יותר מודעות -- > יותר ייצוג במוח --> יותר תנועה --> יותר מודעות.. וחוזר חלילה.

  3. המע' הפרופריוצפטיבית: נמצאת בצורה של קולטנים (רגישים ללחץ) על מע' התנועה - בעיקר השרירים והגידים. תנועה אקטיבית (כווץ שריר / תנועת מפרק) מפעילה לחץ על הקולטנים. כנ"ל מגע עמוק או טפיחות. מרגע שנלחצו, הקולטנים מעלים שדר אל הקורטקס המוטורי אשר "לומד" על אותו איזור --> הקורטקס המוטורי מכיר את האיבר טוב יותר --> הקורטקס המוטורי שולח פקודות לשרירים באותו איזור --> סיבי שריר באותו איזור מתכווצים --> לוחצים על קולטנים פרופריוצפטיביים... וחוזר חלילה.

  4. התפתחות בשלבים: עיכוב התפתחותי (טווחי זמן) מול קושי מוטורי (איכות השלב ההתפתחותי).

  5. חשיבות הסימטריה: סכמה אסימטרית של הגוף (ייצוג אסימטרי במוח של אברי הגוף) והביטוי המוטורי שלה.

  6. רפרטואר תנועה ובחירה חופשית: המוח שלנו  "מתוכנת" לבחור את התנועה הכי טובה (מבחינת יעילות וחסכון באנרגיה), כשזו נגישה שלו. כשיפתח בפניו רפרטואר גדול יותר של אפשרויות תנועה, הבחירה החופשית שלו תהיה הגיונית, קלה ופשוטה יותר.

  7. חלופה במקום הגבלה: הצעת חלופה טובה וקלה יותר, תמיד תבוא לפני (ולרוב תחליף) הגבלת תבנית תנועה קיימת.

  8. סינרגיה: (במאמר נפרד).  

 

מרכיבי התנועה הבסיסיים מתייחסים לתנועתיות הגו ולהשפעתה על תנועתיות הגפיים

הפעולה הראשונה שמתפתחת היא יישור הגו בשכיבה על הבטן והרמת החזה. הפעולה השניה היא כפיפה, המעבר מתנוחה מאוזנת לתנוחה עוברית, בשכיבה על הגו. התנועה הבאה היא כפיפה צידית- בה נוצר קיצור צידו האחד של הגו והארכת הצד השני, בו זמנית. השילוב שבין יישור- כפיפה וכפיפה הצידה, מאפשרת לגו תנועת הפניה (רוטציה), שהיא תנועה סביב ציר האורך של הגוף. ניתן להתייחס אל ההפניה כאל התנועה הבוגרת של הגו. ההפניה יכולה להיות עם יישור או עם כפיפה.   

 

"המשחק" התמידי של שלד מול שריר

לאורך עמוד השדרה עובר 'חוט השדרה'- רשת עצבים היורדת מהמוח אל אברי הגוף. הימצאות במנח יציבתי שפוף, לוחצת באופן עקיף או ישיר על קצות העצבי (דבר המתפרש ככאב..). במצב של יציבה אידיאלית, ישנו חיסכון באנרגיה, כתוצאה מפיזור עומסים נכון של מבנה אחד (חוליה) על זה שמתחתיו (חוליה תחתונה). ככל שיוצאים מתבנית של יציבה נאותה, נדרשת אנרגיה (סיבולת שרירית) רבה יותר כדי לשמר מנח יציבתי נאות (!) ניתן לכן, להבין את הקושי של ילדים כיום להימצא ביציבה זקופה (זה בעצם 'קרב אבוד' מבחינתם..) משום שפעולת השרירים לאורך זמן, בניסיון לשמר מנח יציבתי נאות יוצר עייפות ואף כאבים (בדיוק כמו ששרירי הרגליים לדוגמא, כואבים/מתעייפים לאחר ריצה ארוכה ומאומצת).