לנטיה צווארית שני מקורות אפשריים: העדפת צד, וטורטיקוליס. ההסברים שלפניכם נוגעים להעדפת צד בלבד, ולהבחנה שלה מטורטיקוליס.

 

העדפת צד - מקור התפתחותי / נרכש לנטיה צווארית ובה התינוק מסוגל לתנועה בשני הכיוונים אבל מעדיף צד אחד. בניגוד לטורטיקוליס, בהעדפת צד נראה טווח תנועה פאסיבי מלא או כמעט מלא וכן יכולת של התינוק להטות ולהסב ראשו לצד השני. שלא כמו בטורטיקוליס, לא נראה קיצור של שריר SCM, אבל בהחלט נבחין בצד אחד שעובד חזק יותר מהאחר (לשים לב - חזק אבל לא מקוצר!).

העדפת צד נרכשת בד"כ בעקבות התנהלות יומיומית א-סימטרית של ההורים עם התינוק (הרמה והורדת התינוק דרך צד אחד, האכלה בצד אחד, החזקה במנשא בצד אחד וכו'), אשר תורמת לחיזוקו של שריר Sterno Cleido Mastoideus בצד אחד, על פני האחר.

 

 נטיה צווארית - העדפת צד

העדפת צד מתבטאת בד"כ בשני צירים:

  • נטיה צידית: נטיה צידית של הראש כשאוזן אחת קרובה יותר לכתף (לדוגמה, התינוק בתמונה מראה נטיה של הראש לצד שמאל שלו). 

  • סיבוב הראש: סיבוב של הראש, בד"כ לצד המנוגד לנטיה (לדוגמה, התינוק בתמונה יסובב ראש לצד ימין שלו, כאשר הנטיה היא, כאמור, לשמאל).

איך נדע להבחין בין העדפת צד לטורטיקוליס...?

בהעדפת צד, בניגוד לטורטיקוליס:

1. התינוק יסובב את ראשו תחילה לשני הכוונים, אך בתכיפות הולכת ופוחתת לאחד מהם. לעיתים קרובות נראה כאילו התינוק "יכול אבל לא רוצה". לא כך בטורטיקוליס.

2. העדפת צד נוטה להיות נרכשת יותר מאשר מולדת, כך שלמרות שנראה מקרים בהם הנטיה הצווארית של בן יומו מקורה בהעדפת צד, אך אלו מקרים נפוצים פחות.

3. אין הגבלה בטווח התנועה הפאסיבי - כלומר, תנועת הראש מצד לצד (שאנו עושים עבור התינוק, כשהוא נינוח) מתאפשרת לשני הצדדים בצורה מלאה. זו התמונה הפאסיבית. היא שונה ממצב אקטיבי - בו התינוק מפעיל בעצמו את התנועה, או אז מתגלה העדפת צד אחד על פני האחר. 

השלכות של נטיה צווארית על המשך ההתפתחות

השפעה גרמית - מצב בו נטיה צווארית שאינה מטופלת, יוצרת שינוי במבנה הגולגולת , כאשר הלחץ המופעל על הגולגולת בשכיבה על המשטח, אינו סימטרי. במצב כזה נראה לעיתים השטחה של הגולגולת באותו צד (מאחור) אליו התינוק מעדיף/מסוגל לסובב את ראשו. אותה נטיה, כשמתבטאת גם בשכיבה על הבטן עלולה ליצור עיוותים גרמיים גם בקדמת הגולגולת (הפנים) ובצידה (רקות, אזניים, עצמות הלחיים) בעקבות לחץ לא שווה על צידי הפנים של התינוק, כאשר נמצא במנוחה על הבטן.

 

השפעה התפתחותית - נטיה צווארית שאינה מטופלת נוטה לחלחל לשלבי ההתפתחות הבאים ולהתבטא בתנוחה ובתנועה שאינה סימטרית, לדוגמה - התהפכות לצד אחד, התיישבות לצד אחד, זחילה א-סימטרית וכו'.בנוסף, בקרב תינוקות עם נטיה צווארית נבחין לרוב בקושי משמעותי לשכב על הבטן. הדבר נובע מכך שעצם השכיבה על הבטן מחייבת את שרירי הצוואר לעבוד בתיאום לצורך הרמת הראש. התינוק שצד אחד מוכר או חזק לו יותר, יתקשה לבצע תיאום כזה ועצם הקושי בהרמת הראש יקשה על לימוד השכיבה על הבטן.

 

חשיבות האיתור והטיפול המוקדם

כמו כל דבר אחר בחיים, התערבות מוקדמת היא קלה יותר, קצרה יותר, ואפקטיבית הרבה יותר!

אחד העקרונות המרכזיים בהתפתחות תינוקות נוגע לכיוון ההתפתחות: גוף התינוק מתפתח ומשכלל את תפקודיו מלמעלה למטה: מהראש לכיוון הרגליים. על כן, צד ימין צווארי חזק יותר (לדוגמה) יטה לגרור אחריו, עם הזמן, השלכות לשאר חלקי הגוף - מותן ימין חזקה יותר, יד ימין מיומנת יותר ורגל ימין פעילה יותר.

מכאן ההשלכות על שלבי ההתפתחות השונים: התהפכות דרך צד אחד, סיבוב ציר לכיוון אחד, זחילה בשימוש אלכסון אחד, התיישבות מצד אחד, היעמדות עם רגל אחת וכו'. לפיכך, ככל שההתערבות מוקדמת יותר, כך ניתן לתפוס את חוסר הסימטריה עוד בראשיתו, כשעדיין לא נתן אותותיו בתפקודים הבאים.

 

הטיפול בנטיה צווארית

הטיפול בנטיה צווארית (טורטיקוליס או העדפת צד) מתמקד בנטיה הצידית! התרגול נועד לחזק את הצד החלש של הצוואר. מכאן, חשוב מאוד להבין מדוע ההנחיה "הטיפולית" המוכרת להרבות בשכיבה על הבטן ולעודד סיבוב הראש לכיוון השני, לא תהיה אפקטיבית, ותגרום אי נוחות רבה לתינוק. הטיפול בנטיה צווארית מסתכם ברוב המקרים במפגש אחד או שניים הכוללים אבחון, טיפול והדרכה להורים להמשך ההתנהלות בבית.