ליכולתו של התינוק לשכב בנוחות על הבטן נועדת חשיבות מכרעת, מעצם היותה הבסיס להתפתחות תקינה של השלבים הבאים (זקיפת הראש, התהפכות, זחילה וכו'). קושי משמעותי בשכיבה על הבטן עשוי לגרום לאיחור או שיבוש שלבי ההתפתחות הבאים. תינוק המתקשה בכך יגיב בד"כ בבכי רב, תסכול, וחוסר אונים מול קושי מיותר. 

 

תינוק שמתקשה לשכב על הבטן חווה קושי של ממש. הקושי הוא אמיתי. הוא לא מתעצל ולא מתפנק, הקושי הוא מוטורי לחלוטין. הורים רבים מדווחים על בכי בלתי פוסק ואפילו צרחות שמלוות "תרגול" השכבה על הבטן. ראשית, תרגול תוך כדי בכי הוא מיותר, מתסכל ולא אפקטיבי. כשהתינוק בוכה, מוחו אינו פנוי ללמוד, וכך גם גופו. עקרון זה מוביל אותנו להבנה ששיטת "לתת לו לבכות בשכיבה על הבטן בסוף הוא יתרגל..." היא לא אפקטיבית, זורעת תסכול וחוסר אונים ומתעלמת מקושי ממשי.   

שכיבה על הבטן 

 

 

בעין מקצועית, ניתן לזהות במהרה את הסיבה לקושי של תינוק לשכב על הבטן. הטיפול בשלב זה גם הוא מהיר, אפקטיבי ועשוי למנוע קושי מורכב יותר בעתיד. 

 

בשנים האחרונות אנו עדים לעליה במספר הדיווחים על תינוקות עם קושי בשכיבה על הבטן. אחת הסיבות לכך היא ההנחיה הגורפת של משרד הבריאות להשכיב תינוקות על הגב, כדרך למנוע מקרים של 'מוות בעריסה'.  

הורים רבים נוטים להמנע מהשכבה על הבטן, גם בשעות העירות וכאן בד"כ מתחילה הבעיה. התופעה המצערת של מוות בעריסה מתייחסת לזמן השינה של התינוקות ולכן אין כל סיבה להמנע מהשכבה של תינוק על הבטן, בזמן העירות.

 

שלא נטעה לחשוב שהשכיבה על הבטן היא החשובה ביותר. ליכולת לשכב על הגב ועל הצדדים בנוחות, נודעת חשיבות לא פחותה. בהקשר הזה הקנו לתינוק הרגל לשכב על הבטן, על הגב ועל הצדדים, במידה שווה פחות או יותר, במהלך היום.  

 

לפניכם מספר נושאים הקשורים לקושי בשכיבה על הבטן:    

מודעות קדמית ומודעות ידיים 

כשמודעות הגוף אינה מאוזנת או חסרה, יתכן קושי במגעים, בניהם במגע של הגוף עם משטח. היכולת הבסיסית לשכב על הבטן מתחילה מעצם היכולת של התינוק לחוות את פלג גופו הקדמי צמוד לרצפה ונלחץ אליה. מודעות טובה של ידיים תאפשר תמיכה בבית החזה המוגבה, ובהמשך תוביל להשענות כפות הידיים על הרצפה. 

 

זוקפי הצוואר והגב 

תינוק בן מספר שבועות שמתקשה לזקוף את ראשו, עשוי למצוא את עצמו שוכב כשראשו "תקוע" ברצפה, או מנסה להרימו לסירוגין בניעות של נדנוד למעלה ולמטה כשבסופן שוב הפנים ברצפה. דפוס כזה יכול לנבוע מהקושי לשלוט בשרירי הצוואר שמאפשרים לסובב את הראש ולהניח אותו בנוחות על אחד הצדדים. יתכן גם קושי ישיר להפעיל את שרירי הזוקפים כנגד כוח המשיכה, ולהרים את הראש למעלה. כך או כך, מצבים כאלה אינם נעימים לתינוק, כאשר אינם מאפשרים לו לצפות בסביבתו ולהפעיל את גופו בהתאם לגילו.

 

קו אמצע-הגוף 

תחושה של קו-אמצע הגוף והיכולת להוביל את הידיים לקראתו, הנם אחד המרכיבים בשכיבה על הבטן. לתינוקות רבים הנטיה לפרוש ידיים לצדדים ("אווירון") בשכיבה על הבטן, במקום לקרב מרפקים אל קו האמצע ולהניח אותם מתחת לבית החזה. תמיכה של הידיים מתחת, מגביהה את בית החזה וכך מקלה על זקיפת הגב והראש. 

 

הרפיית הגב וערסול

"אווירון" – כינוי מתוק למנח בעייתי. זהו מצב בו חלקו האחורי של הגוף מכווץ, הבטן לבדה נוגעת ברצפה, שאר הגוף מורם למעלה והידיים פרושות לצדדים... ממש כמו אווירון. אז חוץ מזה שרבים מוצאים את זה דבר חמוד, תנוחת "אווירון" שחוזרת על עצמה כתבנית, הופכת את השכיבה על הבטן לקשה מאוד לאורך זמן. לעיתים נמצא כי תנועה כזו מתבצעת כתגובה לתסכול או לחילופין כתגובה לשמחה וששון :-). בתנוחה כזו ישנה עבודה מוגזמת ומעייפת של זוקפי הגב, ישנו חוסר איזון בין החלק האחורי והקדמי של הגוף וקושי להביא מרפקים לקו האמצע – דבר שמקשה, כאמור על זקיפת הראש. במצב כזה מומלץ לתרגל את הגב לערסול והרפייה, לקראת הארכה והתעגלות של השרירים הזוקפים (אחוריים) וכיפוף של השרירים הכונסים (קדמיים), לכיוון תנוחה עוברית.