שאלות נפוצות

התהפכות / א-סימטריה

שאלה:

בתי בת 6 חודשים, מתהפכת כבר חודש וחצי, אבל רק לצד שמאל. האם זה תקין?

תשובה:

הסימטריה בתנועה היא עקרון חשוב בשלבי ההתפתחות של המוטוריקה הגסה. חוסר סימטריה עשוי להתבטא בתנועה שאינה סימטרית (זחילה בהשענות על צד אחד, התהפכות לצד אחד, סיבוב רק לצד אחד וכו'), או בתנוחה שאינה סימטרית (נטיה צווארית, ישיבה שאינה ישרה וכו').

במהלך לימוד ההתהפכות מתרגל התינוק את ההתהפכות בד"כ לצד אחד, עד שמצליח לבצעה בצורה יעילה, חלקה ונוחה. בשלב זה ירכז התינוק את הלמידה בצדו השני של הגוף וכך ילמד, בד"כ תוך ימים ספורים, להתהפך גם לצד השני.

המעבר לתנועה סימטרית, אם כן, אמורה להתרחש תוך זמן קצר לאחר שנלמדה בצדו האחד של הגוף.

את מציינת כי עברו חודש וחצי מאז ההתהפכות לצד שמאל. סביר אם כן להניח קיומו של קושי כלשהו שמונע ממנה "לתרגם" את התנועה לצד הנגדי.

כדאי לעזור לה להתהפך גם לצד ימין, כדי לעודד את הסימטריה בתנועה ולאפשר לה להמשיך ולהתפתח בצורה חופשית ונעימה.

שלבי התפתחות

שאלה:

בני בן 11 חודשים, אינו זוחל. הוא מתהפך ומתיישב. בשבוע האחרון החל להיעמד. אמרו לי שלכל תינוק קצב התפתחות שונה. האם לדאוג?

תשובה:

המבנה הגנטי שלנו מכתיב לנו את קצב ההתפתחות לו אנו מיועדים. עם זאת, התפתחות מעוכבת אינה מעידה בהכרח על קצב איטי מולד. לעיתים קרובות תינוקות נמנעים מלהתקדם בשלבי ההתפתחות בעקבות קושי כלשהו שמונע מהם לעשות זאת.

תינוק שהתפתחותו מעוכבת סביר שיראה תסכול בשלב כלשהו. זה יהיה השלב בו "המוח יכול והגוף לא": התינוק יודע בתוכו שהוא אמור להתהפך / אמור לזחול... ועדיין מתקשה לעשות זאת בפועל. חוסר התאמה כזו יוצרת תסכול, שמתבטא בבכי רב, עקשנות ועצבנות.

תינוקות רבים יבטאו את חוסר ההתאמה בין המוח לגוף דווקא בצורה ההפוכה: המנעות מהתנסות מוטורית והתכנסות פנימה. תינוקות כאלה שקטים בד"כ, אינם מפגינים עצבים או חוסר שביעות רצון, הם מאוד נוחים, לא מתעקשים ולא כועסים. הם הרימו ידיים. נכנעו לקושי. בתוכם הם לא מאמינים שיצליחו והם מנסים להסתדר 'עם מה שיש'. תינוקות אלו יגיעו אחרונים לטיפול, בגלל שהקושי אינו בולט ונראה כי אינו מפריע להם, למרות שבמציאות ההיפך הוא הנכון.

נקודה אחרת שנכון פה לדון בה היא לא עניין הקצב אלא ביצוע שלבי ההתפתחות עצמם. אתה מציין כי בנך אינו זוחל, אבל החל להיעמד. ללא התערבות חיצונית ניתן לנבא בסבירות גבוהה שבנך ידלג על הזחילה. עבור הזחילה, הזמן הוא לא פקטור: לא בהכרח הזחילה מגיעה עם הזמן. בגילאים של תחילת עמידה אנו נמצאים ב'מרוץ נגד הזמן' כאשר תינוקות מתחילים להיעמד והזחילה עדיין לא נראית באופק...

אם כן, אני ממליצה להתמקד בזחילה ולהכיר לבנך את תחושת העצמאות, הבטחון והלמידה שמספקת תנועה חופשית במרחב.

שאלה:

ביתי החלה לזחול על הברכיים לפני כחודש. היא דילגה על זחילת גחון. אני מודעת לחשיבות של כל שלבי ההתפתחות ואיני רוצה שתדלג על אף שלב. מה עושים?

תשובה:

זחילה על הברכיים נקראת זחילת 6, ובה שש נקודות של הגוף נוגעות בקרקע: 2 ידיים, 2 ברכיים ו-2 כפות רגליים (גב כף הרגל). לזחילת 6 חשיבות גדולה בהתפתחות התינוק ונושא זה מהווה היום אחוז ניכר מתוך כלל הפניות לטיפול. מעבר של תינוק את כל שלבי ההתפתחות גם הוא כלל חשוב בהתפתחות תינוקות, וגם כאן הצדק איתך. עם זאת, זחילת גחון (שמקדימה בד"כ את הזחילה על 6) אינה שלב הכרחי בהתפתחות. הסיבה לכך היא שזחילת 6 טומנת בחובה את כל היתרונות שלזחילת גחון יש להציע, ויותר מזה: זחילת 6 מאפשרת מרחב תנועה גדול יותר (מעבר מכשולים, עלית מדרגות וכו'), מהירות גבוהה יותר ויעילות גבוהה יותר שמתבטאת במינימום מאמץ למקסימום תנועה. לצערי ניתן לראות מעט מאוד תינוקות זוחלים גחון בצורה תקינה וזחילת הגחון משמשת בעיקר "ברירת מחדל" במקרה של קושי בעליה על 6. זו הסיבה שנרבה לראות תינוקות זוחלים גחון תוך שימוש באלכסון אחד של הגוף, כאשר הם שעונים על צד אחד ומשתמשים ביד הנגדית לאחיזה בצעצועים. תינוקות אחרים בוחרים לגרור עצמם עם שתי הידיים ביחד, ללא הפרדה בין הידיים וללא שיתוף של הרגליים. אחרים יגדילו לעשות ויזחלו "זחילת תולעת" שבה הם מרימים את הטוסיק ומורידים חזרה אל הרצפה כדי להתקדם. מיותר לציין שצורות זחילה אלו אינן יעילות, אינן נוחות ומגבילות את התינוק בתנועתו במרחב. סיכומו של דבר, אני מאמינה כי ככל שאפשרויות התנועה רבות יותר, זה מטיב עם הגוף. כך גם בהקשר של זחילת גחון: אני תמיד שמחה לראות זחילת גחון יפה מתווספת לזחילת 6, אך אל לה לבוא במקומה.

שאלה:

הבן שלנו בן שנה וחודש ו(שיהיה בריא...) עושה לנו "בית ספר". הוא נולד עם נטיה בצוואר לצד שמאל, אח"כ התקשה להתהפך והיום הוא זוחל על הגחון עם השענות על צד ימין. אני רואה תינוקות שלא מטופלים ועושים הכל טוב. אז איך זה שאנחנו קיבלנו את כל 'המכות'?

תשובה:

זה בהחלט יכול להראות כך, אך היכרות עם גוף האדם עשויה להציג לכם נקודת מבט שונה:

היכולת שלנו לנוע במרחב בצורה תקינה ולבצע את שלבי ההתפתחות כתקנם, קשורה במספר מערכות בסיסיות שמתפתחות לאורך השנתיים הראשונות: מערכת החושים, מערכת ההצלבה, מערכת ההפרדות, המערכת הווסטיבולרית והתפיסה המרחבית. מערכות אלו מלוות אותנו (חלקן מלידה), לאורך כל החיים. הן קשורות ותלויות אחת בשניה ומשפיעות על היכולות המוטוריות שלנו, ועל היציבה.

מה שקורה לעיתים קרובות הוא, שקושי ראשוני משליך על שלבי התפתחות מאוחרים. במקרה שלכם ניתן להניח כי הנטיה הצווארית השליטה חוסר סימטריה בכל השלבים ההתפתחותיים שציינת. עין לא מקצועית לרוב לא מקשרת בין הדברים ואז נראה כי כל שלב בנפרד חווה את הקושי שלו.

בשונה מכם, ניקח לדוגמה קושי במערכת ההפרדות. אותו קושי בסיסי עשוי להשפיע על רוב שלבי ההתפתחות, וניתן לחזות אותו באחוזים גבוהים כבר בהתחלה: קושי בהתהפכות מהגב לבטן (שנובע מהקושי בהפרדת פלג גוף עליון מתחתון), יתבטא הרבה פעמים גם בזחילה (קושי הפרדת ידיים והפרדת רגליים בהתקדמות של יד ורגל נגדית) ואז נראה תינוק שמתקדם ע"י קפיצות על הטוסיק או מושך את עצמו עם 2 הידיים/רגליים ביחד. גם ההליכה, שמצריכה הפרדת רגליים להתקדמות ושמירה על שיווי המשקל, עשויה להתעכב בעקבות הקושי בתפיסה של כל רגל כאיבר תפקודי נפרד (מע' ההפרדות).

לסיכומו של דבר, מהמספר הרב של התינוקות שראיתי עד כה ניתן בהחלט לקשר קושי מוקדם ובסיסי לקושי מאוחר מורכב יותר. מכאן, מה שניתן לפתור ב"פוש" קטן בגיל צעיר עשוי לדרוש תשומת לב והשקעה רבה יותר בשלבים מאוחרים. עוד לא מאוחר. למען המשך התפתחות תקינה, אפשר ומומלץ לפתור את הנטיה הצידית של בנך, ששזורה בכל שלבי ההתפתחות שלו שתארת עד כה.

ישיבה / התיישבות

שאלה:

ביתי בת 5 חודשים, מאוד אוהבת שמושיבים אותה ומצליחה למשוך עצמה לישיבה בעגלה. האם לאפשר לה לשבת?

תשובה:

בסביבות הגיל של בתך מגלים תינוקות רבים את ההנאה שבישיבה. היכולת לראות את הדברים מהגובה ולהקל על תנועת הצוואר בהיותו משוחרר בקו ישר מהגוף, כל אלה מהווים תגלית נעימה בגיל 4-5 חודשים.

עם זאת, "התיישבות" בגיל מוקדם, שנעשית מתוך משיכה של הידיים למצב של ישיבה (כמו גם הושבה של התינוק) אינה מעידה על הבשלות של השלד לישיבה ועל היכולת של הגוף להגיע להתיישבות באופן עצמאי, בהיעדר חפץ תומך.

בסביבות גיל 7-9 חודשים, כשהתינוק ילמד להתיישב, הוא יעשה זאת מעמידת 6 או משכיבה על הצד. כלומר, בהתפתחות טבעית ותקינה, היכולת להתיישב מופיעה עם תחילת הזחילה או מיד אחריה וכדי להגיע להתיישבות, על התינוק לעבור שלבים בדרך, מהם הוא נמנע כאשר מושיבים אותו.

כאן המקום להדגיש כי אין להושיב תינוק טרם למד לעשות זאת בעצמו. בהושבה של התינוק אנו כופים עליו תנוחה אליה לא הגיע בעצמו, וממנה בד"כ אין הוא יכול לצאת. הושבה כזו מונעת מהתינוק תנועה חופשית והתנסות בגופו, היא מונעת ממנו את שלבי הניסוי והטעיה שהם שלב כל כך אינטגרלי בלמידה, ובכך היא גורמת במקרים רבים לעיכוב או ליקוי התפתחותי.

מנסיוני, קשה מאוד למנוע מתינוק להתיישב בעגלה, מהרגע שלמד למשוך את עצמו לישיבה. הדרך היחידה היא לנסות להמנע מסיטואציות שיאפשרו לו לעשות זאת: טיול בעגלה בשכיבה על הבטן כשהוא מסתכל על הנוף, נשיאה במנשא או פשוט להתמקם עם שמיכה על הדשא (כשיש אפשרות) ולתת לטבע לעשות את שלו.

שכיבה על הבטן

שאלה:

בני, כיום בן 3 חודשים, שונא לשכב על הבטן. ייעצו לנו לשים אותו על הבטן כל יום קצת יותר, אבל הוא מיד בוכה. למה זה קורה?

תשובה:

הסיבות לקושי בשכיבה על הבטן הן שונות ומגוונות וקשה לדעת ללא אבחון מהי הסיבה שבגללה בנכם מסרב כ"כ להשאר בתנוחה זו.

אחת מהסיבות הנפוצות הוא קושי בהרמת הראש. כאשר תינוק שוכב על הבטן ללא אפשרות להרים את הראש לאורך זמן, הוא נותר "תקוע" עם האף ברצפה. תנוחה כזו, מעבר לחוסר הנוחות שבה, עשויה להכאיב ולגרום לתינוק להמנע בגללה משכיבה על הבטן.

סיבה נוספת אפשרית היא כאשר השרירים הזוקפים (אחוריים) חזקים יותר מהשרירים הכונסים (קדמיים). במצב כזה כל הגוף "מושך אחורה" והתינוק מרבה לעשות תנוחה שנראית כמו אווירון - הידיים מונפות למעלה, מוחזקות על ידי חגורת הכתפיים החזקה, הרגליים גם הן בד"כ למעלה והגוף כולו נשען על הבטן ובית החזה. תנוחה זו, כאשר התינוק אינו יודע להרפות ממנה, עשויה להתיש ולהקשות על התינוק לשהות על הבטן לאורך זמן.

סיבות נוספות הן קושי בהבאת הידיים למרכז - מה שמקשה על התינוק להשען על האמות ובכך לתמוך בבית החזה המורם, כאבי בטן, בית חזה מכווץ ועוד.

כאמור, רק ע"י אבחון, או ע"י רמזים מתוך השאלה ניתן לעלות על מקור הקושי שמונע מהתינוק לשכב על הבטן.

השכיבה הנוחה על הבטן תבוא מאליה כאשר יפתרו הקשיים האפשריים שמועלים כאן. השיטה לפיה מניחים לתינוק לבכות בכל פעם קצת יותר, עד שהוא מתרגל להיות על הבטן, נראית לי לא אפקטיבית, לא קשובה לצרכי התינוק ומיותרת בעליל. הפתרון, אם כן, יבוא בעקבות זיהוי הקושי והתייחסות ישירה אליו.

הליכה עצמאית

שאלה:

ביתי בת שנה וארבעה חודשים, הולכת כבר 5 חודשים סביב רהיטים, אך עדיין לא הולכת ללא עזרה. מה מעכב אותה?

תשובה:

הגיל הממוצע לתחילת הליכה עצמאית הוא שנה ושלושה חודשים, ובתך עדיין נמצאת בטווח הנורמה מבחינת הגיל. עם זאת, תקופה של 5 חודשים בה היא הולכת בתמיכה של רהיטים נחשבת לתקופה ארוכה מאוד ועשויה להצביע על קושי.

כמה דברים יכולים לעכב תינוק בתחילת הליכה. אחד מהם הוא קושי בשמירה על שיווי משקל בהליכה קדימה. שימו לב שהליכה סביב רהיטים היא הליכה צידית (בד"כ עם פישוק רחב וכפות רגליים פתוחות לצדדים). הליכה קדימה מצריכה התארגנות שונה לחלוטין. אפשר לתרגל את בתך בדרכים שונות, חלקן בתרגילים שאינם כוללים הליכה כלל ונראים כמשחק לכל דבר ואינם נראים בעיני התינוק כ"דחיפה להליכה" (דבר שבפני עצמו עלול לעכב את ההתקדמות). בבסיס כל התרגילים מונח הרעיון כי הליכה קדמית מצריכה, בין היתר, עבודת הפרדה של הרגליים, העברת משקל הגוף מרגל לרגל, שמירה על איזון פלג הגוף העליון, וכן מנח טוב של כפות הרגליים על הרצפה.

גורם נוסף שקשור בצורה לא ישירה לתחילת הליכה עצמאית, אך משפיע מאוד על הבטחון של התינוק לעשות זאת., הוא דווקא הזחילה. היכולת של התינוק לזחול על 6 מקנה לו בטחון שיש "מוצא מהתרסקות" במקרה של איבוד שיווי המשקל בהליכה. חישבו על זה: תינוק שנופל קדימה ואינו מנוסה בעמידת 6 - יפול קדימה ללא אפשרות לבלום את עצמו. התינוקות שלנו חכמים! רובם לא יקחו סיכונים מיותרים ועל כן ידחו את ההליכה עוד ועוד...

לסיכום, חשוב לי להדגיש: גם כאן, כמו בכל שלבי ההתפתחות, ההיתקעות בשלב מסויים (5 חודשים של הליכה סביב רהיטים), פתיחת הפערים בין שלב לשלב, היא שמושכת את תשומת ליבי לאפשרות של קושי, ופחות הזמן הכרונולוגי שבו השלב ההתפתחותי נעשה.

שאלה:

בני בן שנתיים, הולך רוב הזמן על קצות האצבעות. האם לחכות או לטפל?

תשובה:

הליכה על קצות האצבעות אופיינית במידה רבה לשבועות הראשונים של תחילת ההליכה. עם חלוף הזמן אנו מצפים לראות עמידה מבוססת ויציבה תוך שימוש בכל כף הרגל.

לכף הרגל תפקיד חשוב בשמירה על שיווי המשקל שלנו. למשל, כדי למנוע נפילה קדימה נשתמש בקצות האצבעות, וכדי למנוע נפילה לאחור נשתמש בעקבים. גם לחלקים הפנימי והחיצוני של כף הרגל ישנה משמעות רבה, בעיקר בתנועה מורכבת יותר, כמו שינוי כיוון.

מהבחינה המוטורית, וכדי שלא נהיה מוגבלים בטווח התנועה שלנו, על כל חלקי כף הרגל לקחת תפקיד בנשיאת משקל הגוף ובהנעתו במרחב.

להמחשה של נקודה אחרת, בואו נעשה ניסוי קטן: עימדו על קצות האצבעות לכמה שניות. שימו לב שעל מנת לשמור על שיווי משקל תקין, על כל הגוף ליטות קדימה. נטיה כזו, כאשר היא משתמרת, אינה תורמת לנו (בלשון המעטה) למערכות השלד, השרירים ושיווי המשקל. עמידה על קצות האצבעות מגבילה את התנועה שלנו (מה עם עמידה על רגל אחת? ריצה? הליכה לאחור?...) ואינה מספקת לגוף את התמיכה הרצויה לו.

נקודה אחרונה בעניין ההליכה על קצות האצבעות הוא רמת המתיחה של גיד אכילס (הגיד המחבר את שרירי השוק האחוריים לחלק העליון של העקב (קרסול)). מצד אחד, הליכה על קצות האצבעות עשויה להעיד על גיד אכילס מקוצר. מצד שני, גיד אכילס תקין לחלוטין עשוי להתקצר בעקבות הליכה על קצות האצבעות, כתבנית תנועתית. וכאן הלופ: תינוק שמתהלך על קצות האצבעות מספר חודשים, גם כשהגיד תקין, מקצר לאט לאט את הגיד. קיצור כזה, עלול גרום לקושי אמיתי, אורטופדי, שהפתרון שלו יהיה מורכב יותר.

לסיכום, אם תבנית ההליכה נמשכת מעל למספר שבועות, כדאי לטפל. בטיפול אנו מעלים את המודעות לחלק האחורי של כף הרגל, בשיטות שונות שאינן גורמות כאב או אי-נוחות. מודעות זו מתורגלת במגעים ובתנועה, תוך שימוש באביזרים שונים, כגון משטחים אלכסונים, צלחת ווסטיבולרית, וכו'.

טורטיקוליס / נטיה צווארית

שאלה:

ביתי בת חודשיים וחצי. שמתי לב לנטיה קבועה של הראש לצד ימין. כבר זמן רב שאני מחזירה לה את הראש בחזרה למרכז אבל לא נראה שזה עוזר - הנטיה עדיין נשמרת. למה זה קורה ומה אפשר לעשות?

תשובה:

לנטיה צווארית (טורטיקוליס) שני מקורות אפשריים:

מקור אחד הוא פיזיולוגי ובו ישנו קיצור ממשי של השריר באחד הצדדים של הצוואר (בד"כ בעקבות מנח ברחם או פגיעה בסיבי השריר).

מקור שני הוא העדפת צד מתוך הרגל יומיומי. כלומר, התנהלותינו היומיומית עם התינוק עשויה להשפיע בצורה משמעותית על חיזוקו של שריר בצד אחד על חשבון הצד השני. איך זה מתבטא ביומיום? שימו לב לכך שאתם, כהורים, נוטים לעשות פעולות רבות בצד אחד בלבד: החזקה של התינוק על כתף ימין או שמאל, הרמה/השכבה של התינוק דרך צד אחד בלבד, השכבה על צד אחד, האכלה מבקבוק כשהראש תמיד בצד אחד, נשיאה במנשא (בתנוחת ערסול) כאשר הראש תמיד נמצא בצד אחד וכו'. אותה נטיה שלכם מחזקת את חוסר הסימטריה אצל התינוק. אסביר ע"י דוגמה אחת: וודאי הסבירו לכם שמומלץ להרים תינוק ע"י סיבוב אל הצד טרם ההרמה, כדי למנוע שמיטה של הראש לאחור. מה שלא הסבירו לכם הוא, שיש לעשות את זה לפעמים דרך סיבוב לימין ולפעמים דרך שמאל. הורים ימניים יעדיפו לסובב את התינוק אל צידו הימנו ולהרים, כך שיד שמאל שלהם תחתונה, תומכת בכובד משקלו, ויד ימין עליונה, תומכת מתחת לבית שחי שמאל של התינוק. מנח כזה מחזק יותר ויותר את שריר הצוואר השמאלי של התינוק, מאחר ואלו השרירים שמונעים במקרה זה את שמיטת הראש הצידה, לכוון הרצפה, בזמן ההרמה (והפוך כמובן לגבי הורים שמאליים...).

שתי תופעות לוואי של הנטיה הצווארית שנראה לעיתים קרובות הן שינוי במבנה הגולגולת, בעקבות שכיבה על הגב במנח ראש שאינו סימטרי, וכן התפתחות חוסר סימטריה (לאותו כוון התחלתי) במנח הגוף או בתנועה, כגון התהפכות לצד אחד בלבד, זחילת גחון שאינה סימטרית, עם השענות על צד אחד, רוטציות מותן לצד אחד בלבד וכו'.

הטיפול בנטיה צווארית (משני המקורות) הוא בד"כ קצר ויעיל מאוד וניתן להתחיל אותו עם הלידה.

טיפול בשיטת ורדי

שאלה:

האם טיפול בשיטה יכול להחליף טיפולי פיזיותרפיה?

תשובה:

מטרת הטיפולים בשיטת ורדי היא להשיג התקדמות התפתחותית בדרך המקצועית ביותר, הקצרה ביותר והנעימה ביותר לתינוק, ללא בכי ובשיתוף פעולה מלא של ההורים. הטיפול הוא נקודתי ויעיל, בעל אחוזי הצלחה גבוהים ביותר.

בכל הנוגע לתינוקות ופעוטות, טיפול בשיטת ורדי יכול בהחלט להחליף טיפול פיזיותרפיה. היתרונות הם כמובן זמן קיצור זמן ההמתנה לטיפול (שלתינוק בין שבועות או חודשים אחדים עשוי להיות קריטי), שיתוף פעולה מלא של ההורים ושקיפות מלאה מולם, רמה מקצועית גבוהה ושימוש בטכניקות ובתרגילים המקילים על התינוק ואינם מתירים תרגול תוך כדי בכי.